נשימה וחיים

רובנו לא מקדישים לתהליך הנשימה את תשומת הלב הראויה.
הנשימה היא הדבר הראשון שאותו אנו עושים בבואנו לעולם והיא הדבר האחרון המשחרר אותנו מכבלי עולם זה.

תהליך הנשימה הוא גם אוטונומי וגם רצוני. יש באפשרותנו לשלוט על קצב הנשימה, על עומקה ועל איכותה, אך כאשר אנו מוותרים על השליטה, הגוף לוקח פיקוד.
תהליך הנשימה הוא תהליך נרכש ונלמד.

הורינו היוו את הדוגמה הראשונה בשבילנו כיצד לנשום. כילדים, הסתכלנו עליהם, קלטנו את צורת ההליכה, העמידה והנשימה שלהם בצורה לא מודעת וסיגלנו לעצמנו את המאפיינים הללו.

אם פגשנו אדם שהיה ראוי להערכה אימצנו בצורה לא מודעת גם את סגנונו. ילד שגדל ביער למשל, וגודל ע”י קופים, יסגל לעצמו גם את צורת הליכתם, סגנון דיבורם ואת נשימתם.

אזורי הנשימה העיקריים בגוף

ישנם שלושה אזורי נשימה עיקריים בגוף:
נשימה אל הבטן – מה שקרוי נשימה סרעפתית.
נשימה בעזרת כלוב הצלעות, תוך שימוש בשרירים הבין צלעיים.
ונשימה בעזרת הכתפיים ועצמות השכם.

אצל רוב האנשים בעולם המערבי הנשימה תהיה רדודה ושטוחה. בדר”כ נשימה לאזור אחד בלבד. הסוג שאותו סיגלנו לעצמנו מושפע מהסביבה ומצורת חיינו. למשל, נשים צעירות ינשמו לרוב נשימה חזית אמצעית, או נשימה עם הכתפיים.
הסיבה לכך היא בגדים לוחצים (כצו האופנה) שאינם מאפשרים לגוף לנשום נשימה סרעפתית, או רצון להיראות רזה ומושכת, גבוהה ותמירה דבר שיגרום לכיווץ אוטומטי של אזור הבטן והגבלת התנועה.

צריך לזכור שכל מצב נפשי משפיע על הנשימה. למשל במצב של פחד או חרדה, הנשימה תהפוך מיד למהירה, רדודה ומקוטעת. במצב של רוגע ושלווה הנשימה תהיה ארוכה, זורמת ואטית.

החיים המודרניים ו”קידמה” יצרו מצב תמידי של מתח, חרדה ופחד אצל רוב האנשים. לכן, הנשימה אצל האדם המודרני הפכה לנשימה ‘מתוחה’ – מהירה, שטחית ומקוטעת. היוגה היא כלי אדיר לשיפור הנשימה. דרך הנשימה ניתן להשפיע גם על המצב המנטלי הנפשי. אם במצב של מתח ננסה לנשום עמוק, נרפה את הגוף ואת השרירים, הגוף יגיב מיד והמתח יתפוגג.

תהליך הנשימה הפיזיולוגי

הריאות שלנו דומות לשק חזק ואלסטי. הן מוקפות משני צדדיהן בכלוב הצלעות, ומתחת פוגשות את שריר הסרעפת. אין מגע ממשי בין הריאות לצלעות או לסרעפת, אך מצב של הפרש לחצים גורם לריאות לנוע כאשר הצלעות נעות וכאשר שריר הסרעפת נע.
הנשימה מתרחשת כשיש תנועה של הסרעפת כלפי מטה, או של כלוב הצלעות לצדדים וגם בצורה הפחותה ביותר כשהכתפיים מתרוממות. תנועה זו גורמת לשינוי הלחץ הפנימי (של הריאות) יחסית ללחץ החיצוני (מחוץ לגוף). הטבע דואג להרמוניה ולהשוואת לחצים בכל מצב. לכן כאשר הלחץ בריאות קטן (תהליך הרחבת הריאות) מיד נכנס אוויר פנימה כדי להשוות לחצים. כאשר שרירי הנשימה דוחפים ומכווצים את הריאות, הלחץ בתוך הריאות גדל יחסית ללחץ מחוץ לגוף והאוויר יוצא החוצה כדי לאזן את הלחצים.

שריר הנשימה העיקרי

שריר הנשימה העיקרי שלנו הוא הסרעפת. שריר זה ממוקם בצורה אופקית מתחת לריאות. במצב המנוחה שלו הוא מקומר מעט כלפי מעלה. בשאיפה (אידאלית) שריר זה מתכווץ כלפי מטה, מתיישר ומושך אחריו את הריאות.

נפח הריאות

כמות האוויר שהריאות יכולות להכיל הוא 5-6 ליטר אצל האדם הממוצע. בכל נשימה (שאיפה ונשיפה) כמות האוויר שנכנסת ויוצאת קרויה – Tidel volume – אדם ממוצע, בזמן מנוחה יכניס ויוצא כ- 1/2 ליטר עד ליטר אוויר בכל נשימה. אם אותו אדם ישתמש בכל שרירי הנשימה שלו וינשום נשימות עמוקות, נפח האוויר שיכנס ויצא יעמוד על כ-4 ליטר. מכאן יוצא שאם אדם ממוצע ילמד לנשום נשימות עמוקות בעזרת כל שרירי הנשימה שלו הוא ישפר את סרקולציית האוויר בריאות שלו במכפלה של שמונה.

על חשיבות הנשימה העמוקה

האוויר שיוצא מהריאות רווי בגז רעיל שנקרא – דו-תחמוצת הפחמן. גז זה הוא תוצר לוואי של נשימת התאים בגופינו והוא מועבר דרך זרם הדם אל הריאות לסילוק. בנשימה רדודה, כמות דו-תחמוצת הפחמן שיוצאת מהריאות קטנה, וכך נפגם המנגנון של הוצאת הפסולת הרעילה מהגוף. זה בתורו יכול ליצור או להחמיר מחלות בקני הנשימה. בנוסף, בנשיפה מלאה הריאות מתכווצות ומעניקות עיסוי לשריר הלב. עיסוי זה חשוב ביותר לשמירה על תפקודו של הלב. בנשיפה מלאה אנו מכינים את הריאות לשאיפה מלאה. כדי להכניס כמות גדולה של חמצן אנו צריכים קודם לכן להוציא כמות גדולה של אוויר. חשיבותה של השאיפה המלאה בהכנסת כמות גדולה של חמצן לריאות. חמצן הוא אחד מהדלקים של תאינו. ללא חמצן התאים ימותו. ½ ליטר אוויר אינו מספק את כמות החמצן הדרושה לגוף לתפקוד יעיל.

תוצאות הנשימה הרדודה ויתרונות הנשימה העמוקה

אחת התוצאות של נשימה רדודה היא עייפות ועצלנות, חוסר אנרגיה ואפילו דיכאון. בנשימה עמוקה הגוף מתעורר, העיניים בורקות ויש אנרגיה עודפת המנוצלת לתהליכי הריפוי של הגוף. אנו נעשים שמחים וחיוניים יותר. נשימה עמוקה עוזרת לתפקוד מיטבי של האברים הפנימיים ומערכת העיכול דרך עיסוי ריתמי ושחרור סטגנציה של דם ישן לתוך מערכת הדם.

על חשיבות הנשימה האטית

חשיבות הנשימה העמוקה מובנת לנו כעת. אם כך מדוע לנשום עמוק ולאט? גז החמצן הנכנס לזרם הדם וגז דו-תחמוצת הפחמן שיוצא מזרם הדם מועברים בבועיות קטנות דרך נימים זעירים שנקראים – קפילרות. נימים אלו כה זעירים שתחלופת הגזים בהם נעשית בפעפוע. תהליך ספיגת החמצן בדם ושחרור דו-תחמוצת הפחמן מהדם הוא תהליך הדורש זמן. כאשר הנשימה מהירה, אין זמן מספיק לספיגה יעילה של חמצן או להוצאה מלאה של דו-תחמוצת הפחמן. נשימה אטית, אם כן, מאפשרת ספיגה אופטימלית של חמצן והוצאה אופטימלית של רעלים.

במישור המנטלי, היוגים גילו שתהליך הנשימה קשור באופן הדוק לגלי התודעה – למחשבות. בעת המדיטציה הנשימה הופכת להיות אטית עד לא מורגשת. כדי לתמוך בכניסה למצב תודעתי רגוע ושליו עלינו לנשום נשימות אטיות שישקיטו את גלי המחשבות הסוערים ויפנו את הקשב שלנו פנימה, לתוך עצמנו. בנוסף, לפי הפילוסופיה היוגית, אדם נולד עם כמות קבועה של נשימות. חיי אדם נמדדים לא לפי מס’ שנים אלא לפי מס’ הנשימות שהוקצבו לאדם. נשימות אטיות אם כן, עוזרות לנו בהארכה של תוחלת החיים. גם אם קביעה זו נדמית בעינינו מוזרה במקצת ואף אם איננו מסכימים אתה, התועלת הפיזיולוגית של נשימה אטית ועמוקה איננה מוטלת בספק אף בחוגים המדעיים השמרניים ביותר.

לסיום, אתם מוזמנים לצפות בהדגמה של טכניקות יוגיות של נשימה ונעילה:

לצורך הכנת המאמר נעזרתי בספרים הבאים:
A systematic course in the Ancient Tantric Techniques of YOGA and KRIYA / Swami Satyananda Saraswati אנטומיה, פיזיולוגיה ופתולוגיה לתלמידי רפואה משלימה / ד”ר ערן תמיר / האינציקלופדיה החופשית והמצויינת של ויקיפדיה